|
גזים, או קוליק, נחשבים כתופעה נפוצה אצל תינוקות בחודשי החיים הראשונים, ומתבטאים בבכי מרובה, בעיקר בשעות הערב, התפתלות וקושי בפעולת המעיים. יש המייחסים את הגזים לאי בשלות במערכת העיכול, לחדירת בועות אוויר לקיבה בזמן היניקה או לתגובה של רגישות למאכלים מסוימים שהאם אוכלת. כך או אחרת תינוקות רבים, יונקים ולא יונקים, בוכים וסובלים במשך שעות, משלחים את הוריהם המודאגים לרכוש שלל תכשירים האמורים להקל על הקוליק, וגורמים לאמהותיהם להמנע ממאכלים "חשודים" כגון קפאין ומוצרי חלב פרה.
הבכי נחשב בדרך כלל כסימפטום של הגזים, אך יש הטוענים את ההפך- הבכי הוא למעשה אחד הגורמים לגזים, כתוצאה מבליעת אויר. לפי גישה זו, התינוק בוכה ממגוון סיבות- למשל משום שהוא זקוק למגע אינטנסיבי יותר, או לתנועה אינטנסיבית יותר, או לאויר צח, או לסביבה נקייה יותר מגירויים תחושתיים (אתם מוזמנים להמשיך את הרשימה בעצמכם...). הבכי גורם לו לבלוע אויר, ובועות האויר גורמות לו לכאבי בטן. כתוצאה מכך הוא בוכה עוד יותר- ונוצר מעגל קסמים.
|
 |
|
התנגדות למנשא, וביחוד התנגדות לתנוחת ערסול, אף היא תופעה נפוצה למדי. תינוקות רבים נוטים להקשית את גבם ולישר את גפיהם כשמנסים להכניסם למנשא בתנוחת ערסול, בוכים ומתלוננים ומתקשים להרגע. הורים רבים מפרשים התנהגות זו כסימן לכך שהתינוק לא אוהב את המנשא, או לפחות לא את תנוחת הערסול, ובוחרים לשאתו בתנוחות אחרות או לא לשאתו כלל (לעתים תינוקות כאלה מראים העדפה דווקא לעגלה).
מה הקשר בין שלושת התופעות?
ולמה אצל תינוקות רבים הן מתקיימות בו זמנית: בכי מרובה, התפתלויות המעידות על כאבי בטן, וקושי להתערסל? שורש הבעיה טמון לעתים בעודף מתח שמצטבר בגוף התינוק. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ושונות:
- כבר בהריון, תינוקות רבים אינם נמצאים במנח אופטימלי (למשל תינוקות שנמצאים במנחי עכוז או עורף לאחור) ולכן כבר ברחם אינם חווים תנוחה המאפשרת לגופם להיות רפוי ונינוח לחלוטין. הלידה עצמה היא לעתים קרובות חוויה לא קלה עבור התינוק, בפרט אם נעשה שימוש בואקום או מלקחיים.
- מיד אחרי הלידה תינוקות רבים מופרדים מאמם, עוברים סדרת בדיקות וטיפולים, מושכבים על גבם בעריסות, ונמצאים בסביבה מוצפת גירויים חזקים ולא נעימים (אורות ניאון, רעש וריחות "בית חולים").
- תינוקות שמבלים זמן רב בשכיבה על הגב בעריסה או במיטה נוטים להפעיל את רפלקס מורו לעתים קרובות.
- תינוקות שנמצאים רחוק מאמם צריכים לחכות דקות ארוכות, בעודם בוכים מרעב, עד שהאם תגיע להאכילם.
- תינוקות רבים אינם זוכים כלל למגע עמוק- אנו חוששים להכאיב לגופם העדין ונוגעים בהם בעדינות, בעוד שהתינוק זקוק למגע חזק ואינטנסיבי.
כל אילו עשויים לגרום להצטברות מתח בשרירי הגב של התינוק; כתוצאה מכך, כאשר אנו מנסים לערסל אותו, כלומר לעגל את גבו, הוא חש אי נוחות רבה, כמו שאנחנו חשים כאשר אנחנו מנסים להשתמש בשריר מכווץ.
מה קורה כאשר מצטבר מתח בשרירי הגב? התוצאה המובהקת ביותר היא הקושי להתערסל. קושי זה מונע מתינוקות רבים להנשא במנשא בתנוחת ערסול או אפילו להנשא בכלל, משום שההורים אינם רוצים לעשות משהו שבברור מציק לתינוק. אולם לפעמים דווקא התינוקות שמתקשים להתערסל, יפיקו מכך את התועלת הרבה ביותר; הערסול הוא אחת הדרכים היעילות לשחרר את המתח הנצבר בגוף, לאפשר לתינוק להרפות את גופו ולהאריך את שרירי הגב. על הדרך, הנשיאה בתנוחת ערסול ושחרור המתח בגוף יניבו תוצאות חשובות נוספות:
- השהייה במנשא, ברגע שהתינוק אינו מתקשה בכך, מרגיעה מעצם הקרבה למכרים ותיקים ומרגיעים עוד מהרחם- גוף האם, ריחה, חום גופה, פעימות לבה- ולכן מפחיתה את כמות הבכי;
- הגב המעוגל והרפוי בתנוחת הערסול מאפשר למערכת העצבים באזור המתניים לפעול יותר ביעילות ולהקל על פעולת המעיים. התוצאה תהיה שוב, פחות כאבי בטן ולכן פחות בכי;
- פחות בכי משמעו בליעת פחות אויר, ולכן פחות כאבי בטן ו... פחות בכי.
אם כך, מה כדאי לעשות כאשר התינוק מתנגד להתערסל?
הורים רבים בוחרים לכבד את העדפתו לכאורה של התינוק להנשא בתנוחה זקופה, או לשכב על הגב. יש תינוקות שעבורם זו תהיה הבחירה הנכונה, והם ינוחו שלווים ורגועים בעגלה ובעריסה. אך אם מדובר בתינוק שבנוסף לסירובו להתערסל נוטה לסבול מאי שקט, בכי מרובה, קושי להרגע ולהרדם וגזים, יתכן שהעדפתו האמיתית היא שנעזור לו להתגבר על הקושי שהוא חווה להתערסל, להרגע ולהרפות את גופו. ניתן לעשות זאת באמצעות עיסוי נמרץ ותרגילים שעוזרים לתינוק לשחרר ולהאריך את שריריו; מומלץ לפנות למלווה התפתחותי שילמד אתכם לעשות זאת. עבור התינוק מדובר במשחק מהנה שיסתיים בתנומה טובה במנשא; עבורכם מדובר בשבירת מעגל הקסמים האינסופי והמתיש של גזים, בכי והתנגדות לערסול.
למידע נוסף על ערסול ויתרונותיו, קראו את המאמר על כרבול וערסול
לרשימת המאמרים המלאה
|
