בחייו של כל תינוק מגיע השלב בו הוא מתחיל להיות סקרן לגבי הנעשה סביבו, מעוניין להניע את ידיו ורגליו בחופשיות ומתנגד להפרעות לשדה הראיה שלו.
רב התינוקות מגיעים לשלב זה סביב גיל מספר שבועות/חודשים ומגלים שביעות רצון גדולה כשנושאים אותם במנשא עם פנים החוצה. ישנם גם תינוקות שנראים מרוצים בנשיאה כזאת בשלב מוקדם מאוד בחייהם, לפני שהשיגו שליטה מספקת בצוואר ובגפיים.
הורים רבים בוחרים לשאת תינוקות עם הפנים החוצה ברגע שהתינוק נראה כמעוניין בכך.

1. נשיאה ב"תליה" - בנשיאה כזאת רגלי התינוק שלוחות מהמנשא כלפי מטה, ידיו יוצאות לצדדים וגופו ישר ותלוי מהאגן (עם תמיכה לבטן מהמנשא).
2. נשיאת לוטוס - בנשיאה זו הרגליים משוכלות, הברכיים פונות כלפי מעלה, הישבן "מביט קדימה" והגוף כמו מעורסל בניצב להורה. הראש נתמך בבטן ההורה וחזהו.

ההבדל המשמעותי בין שתי צורות הנשיאה הוא בתמיכה שהגוף מקבל. בנשיאה השניה הגוף מקבל תמיכה מלאה מהראש ועד הרגליים ולכן אין בעיה לשאת כך כבר מגיל לידה, עוד בטרם התינוק מחזיק את הראש, בתקופה בה נדרשת תמיכה לכל הגוף (בהנחה שאכן דוחפים את אגן התינוק קדימה כך שהראש נשען לגמרי על ההורה).
עם זאת אותה נשיאת לוטוס לא מומלצת לשימוש ממושך מכיוון שעלולה להפריע לזרימת דם תקינה ברגליים.

1. בעייתיות לגב התינוק: נשיאה קדמית בתליה עשויה להיות מזיקה לגב התינוק. בנשיאה כזאת אין תמיכה לראש ולגפיים. תמיכה לגפיים מומלצת בשבועות הראשונים לחיי התינוק, תמיכה לראש מומלצת עד גיל 4-5 ח'. בגיל צעיר הגוף עדיין אינו בשל לשאת את עצמו בתנוחה זו. על הנזקים האפשריים ראו מנשאי תינוקות ולחץ על עמוד השדרה

2. נזקים התפתחותיים: תנוחת תליה היא תנוחה לא טבעית לגוף. על הנזקים האפשריים מסבירה ענת סימון, יועצת ומטפלת בהתפתחות תינוקות:
"חשוב שתינוק ישלוט היטב ביכולת לזקוף  את  גבו וראשו ולכן אני נוטה לא להמליץ על התנוחה לפני גיל 4-5 חודשים וגם אז לא לפרקי זמן ארוכים. תנוחת "רואים עולם" היא תנוחה מאד מאמצת עבור התינוק ומכיוון שקשה לו  עדיין לשלוט היטב בשרירי הזוקפים את עמוד השדרה  בתנוחה אנכית הוא נוטה לפצות על הקושי הזה ע"י הפעלת מתח שרירי מיותר באזור השכמות, באזור הרגליים או באברים אחרים  בהתאם לתבנית התנועתית האישית האופיינית לכל תינוק .
תוצאה של מתח כזה עשויה להתבטא בתחושה של נוקשות בגוף התינוק , בנטייה להקשית את הגב לאחור, בהתנגדות  לכירבול וערסול או  בטווחי תנועה מוגבלים  באזור הכתפיים כתוצאה משרירים מכווצים (במיוחד  בנסיונות להובלת הידיים אל מעבר לקו האמצע).
כמובן שבסופו של דבר הכל עניין של מינון ושל איזון ולכן בגיל המתאים כשהתינוק עירני אפשר בהחלט להשתמש בתנוחה זו ולדאוג בהמשך היום לאיזון הגוף ע"י תנועות הפוכות (כגון ערסול והובלת ידיים אל מעבר לקו האמצע).כשהתינוק עייף מוטב להשתמש בתנוחות מנשא אחרות על מנת לאפשר לו להרדם תוך מתן תמיכה מתאימה לראש , לגב ולכתפיים".

3. עומס גירויים: ב-3 החודשים הראשונים לחייו של התינוק (התקופה המכונה לעתים "השליש הרביעי של ההריון") התינוק משלים את ההתפתחות שלא הספיק להשלים ברחם. הוא עדיין קצת עובר. בגיל הזה התינוק מחפש תחליף רחם ונהנה כשהוא עטוף ומכורבל.
גם אם נדמה שנחמד לו לראות עולם - נשיאה כזאת מעמיסה עליו גירויים חזותיים ושמיעתיים. לכן כשנושאים אותו בתנוחת לוטוס כדי להתמודד עם גזים - עושים זאת לפרקי זמן קצרים בסביבה רגועה (לא רועשת ולא מוארת מדי).
כשהם גדולים יותר ומתעניינים בסביבתם תנוחה כזאת מתקבלת בהתלהבות אבל חשוב להיות ערניים מאוד לגבי תחושות הילד וצרכיו. בעיני ילד התלוי חזיתית על הורה דומה לאדם הצמוד בגבו לשמשה הקדמית של אוטובוס. מלהיב, נחמד, מרגש, אבל לא משהו שהייתי שמחה לחוות בנתיבי איילון.

4. עומס על גב ההורה: בנשיאה קדמית יש עומס על גב ההורה בגלל מעבר של מרכז הכובד שלו קדימה. ידוע לכל שככל שהמטען הנוסף קרוב לגוף - הוא מעמיס עליו פחות (נסו לשאת שקית קניות ביד מושטת ישר קדימה. קשה, נכון? בפיזיקה קוראים לזה "מומנט").
נשיאות קדמיות שונות נבדלות זו מזו ב"סידור האיברים" של התינוק. ערסול, למשל מצמיד את התינוק אבל לא בצורה מיטבית (למרבה המזל כשהם גדלים וכבדים הם מבקשים להפסיק להתערסל). נשיאה בטן לבטן מצמידה את התינוק היטב כשעיקר המסה צמודה לגוף ההורה והגפיים נשלחות משני צידי גופו לכיוון גבו כך שהן תורמות במעט להסתת מרכז הכובד בחזרה למקומו. נשיאה עם הפנים קדימה שולחת את הגפיים קדימה, רחוק יותר מגוף ההורה ובכך מוסיפה לעומס שיוצר ממילא מרכז גופו.

5. בעייתיות לעתיד: תינוק שמתרגל ל"נוף מלא" בגיל בו ההורה עדיין יכול לשאת אותו מלפנים, יסרב לוותר על "הטבה" זו כשיכבד וההורה יבקש להעבירו לנשיאת גב (לרב קורה סביב גיל 8 ח' אצל תינוקות בכורים). זה אולי נשמע כמו "אילוף" אבל עדיף להרגיל תינוק לנשיאה עם הפנים פנימה כדי שבבוא העת תוכלו להמשיך לשאת אותו בלי לסבול מכאבי גב.

6. החזר ורידי, או "אמא נרדמה לי הרגל": בתלייה עם הפנים החוצה, בפרט במנשאי כריכות, המנשא עלול ללחוץ על כלי הדם העוברים באזור המפשעה וכתוצאה מכך לגרום ל"החזר ורידי" או בשפת הרחוב, לרגל "שנרדמה". מומלץ לשים לב שלא מופעל לחץ ישיר על אזור החיבור הפנימי של הירך והאגן, ולהיות ערניים לשינוי בצבע עור הרגליים או לסימני אי נוחות של התינוק.

כל עוד התינוק לא מבקש - אין סיבה להציע לו להינשא עם הפנים החוצה.
אם התינוק שלכם סקרן ומתעניין בסביבתו - שאו את התינוק בטן לבטן, כלומר עם הפנים פנימה. גם אתם וגם הוא תזכו לחיבוק ממושך והוא יכול לספק את סקרנותו במאמץ קל (החל מגיל 4 ח' יש פתרונות נוספים, ראו תינוק רוצה לראות עולם).
אם אתם נושאים בטן לבטן במנשא בד ארוך (או דומה) - פרשו את הבד בין הרגליים ליצירת פיסוק כך שלא יווצר לחץ תחת המפשעה.
זכרו כי פיזיותרפיסטים ממליצים על תנוחה זו כמפתחת את חגורת הכתפיים במאמצי התינוק לשפר את טווח הראיה שלו (העברת הראש מצד לצד, הטיית הגוף וכד') .

אם אתם מעוניינים לשאת בתנוחת לוטוס כדי להתמודד עם גזים - עשו זאת לפרקי זמן קצרים והקפידו לוודא שהראש לא מיטלטל (לפני גיל 4-5  ח').

שימו לב! אם התנוחה היחידה בה התינוק מוכן להינשא היא בתליה עם הפנים החוצה (ובנשיאה בטן לבטן הוא מקשית את הגב) - זה עשוי להעיד על בעיה. ראו מאמרה של ענת סימון בנושא.